פקודות Linux: דף העזר שלי

הפקודות שאני שולף על שרת Linux, בתוך container או במשימת CI. הדוגמאות מניחות GNU/Linux עם shell בסגנון Bash; ב-Mac הגרסאות של BSD שונות בפרטים, ואיפה שזה משנה אני מציין את זה. Linux רגישה לאותיות גדולות וקטנות: File.txt ו-file.txt הם שני קבצים שונים. סימן ⚠️ אומר שהפקודה יכולה להרוס נתונים: מריצים קודם את הגרסה הלא מזיקה (ls לפני rm, ‏find בלי -delete) ומסתכלים. Linux חד-פעמי לתרגול נמצא במרחק פקודה אחת: docker run --rm -it ubuntu bash (ראו Docker מאפס לגיבור).

לקבל עזרה

• man <פקודה> פותחת את דף המדריך. /מילה מחפשת בתוכו, n מעבירה להתאמה הבאה, ו-q יוצאת.
• <פקודה> --help מדפיסה סיכום שימוש קצר.
• man -k <מילה> (או apropos <מילה>) מחפשת בדפי המדריך לפי מילת מפתח כשלא יודעים את שם הפקודה.
• type <פקודה> מראה אם משהו הוא תוכנה, פקודה מובנית ב-shell או alias, ו-which <פקודה> מראה את הנתיב של התוכנה שתרוץ.
• ה-GNU Coreutils manual מפרט לעומק את כלי הקבצים והטקסט הבסיסיים.

איפה אני, ואיך זזים

• pwd מדפיסה את התיקייה הנוכחית, ו-cd <תיקייה> משנה אותה. cd לבדה חוזרת הביתה, cd - קופצת לתיקייה הקודמת, ו-cd .. עולה רמה אחת.
• ls מציגה קבצים. ls -l היא התצוגה הארוכה, ls -a כוללת קבצים מוסתרים (שמות שמתחילים בנקודה), ls -h מציגה גדלים קריאים, והם משתלבים: ls -lah. מוסיפים -t למיון לפי זמן שינוי ו--S לפי גודל.
• ~ היא תיקיית הבית שלנו, . היא התיקייה הנוכחית ו-.. היא תיקיית האב שלה.
• לוחצים Tab להשלמת שמות ו-Tab Tab להצגת האפשרויות.

עבודה עם קבצים ותיקיות

• touch <קובץ> יוצרת קובץ ריק, או מעדכנת את זמן השינוי של קובץ קיים.
• mkdir <תיקייה> יוצרת תיקייה, ו-mkdir -p a/b/c יוצרת את כל הנתיב (בלי שגיאה אם הוא כבר קיים).
• cp <מקור> <יעד> מעתיקה קובץ, cp -r <תיקייה> <יעד> מעתיקה תיקייה, ו-cp -a מעתיקה ושומרת הרשאות וזמנים.
• mv <מקור> <יעד> מעבירה או משנה שם. כמו cp, היא דורסת יעד קיים בשקט: מוסיפים -i כדי שישאלו קודם, או -n כדי שלא תדרוס לעולם.
• rm <קובץ> מוחקת קובץ. rm -r <תיקייה> מוחקת תיקייה ואת כל מה שבתוכה, ו-rm -rf <תיקייה> עושה זאת בלי לשאול ⚠️. אין סל מחזור. קוראים את הנתיב פעמיים ונזהרים ממשתנים (rm -rf "$DIR/" כש-$DIR ריק הוא האסון הקלאסי).
• ln -s <יעד> <קישור> יוצרת קישור סימבולי (מצביע לנתיב). בלי -s היא יוצרת קישור קשיח.
• file <שם> אומרת איזה סוג קובץ זה, ו-stat <קובץ> מציגה גודל, הרשאות, בעלים וחותמות זמן.
• שמות עם רווחים עוטפים במירכאות: cp "My File.txt" backup/.

מסתכלים בקבצים

• cat <קובץ> מדפיסה קובץ, ו-cat a b > c מחברת קבצים.
• less <קובץ> היא הצופה לקבצים ארוכים: חצים או Space לגלילה, /מילה לחיפוש, q ליציאה. less +F <קובץ> עוקבת אחרי קובץ כמו tail -f (‏Ctrl-C מפסיק לעקוב).
• head <קובץ> מציגה את 10 השורות הראשונות ו-tail <קובץ> את 10 האחרונות. -n 50 משנה את המספר.
• tail -f <קובץ> משאירה את הקובץ פתוח ומדפיסה שורות חדשות כשהן מגיעות, וככה צופים בלוג. tail -F שורדת גם סיבוב לוגים (log rotation).
• wc -l <קובץ> סופרת שורות (-w מילים, -c בתים).
• diff a b מראה את ההבדלים בין שני קבצים, ו-diff -u a b מדפיסה אותם בפורמט ה-unified המוכר.

חיפוש

• grep "טקסט" <קובץ> מדפיסה את השורות שמתאימות. הדגלים שישמשו אתכם: -i מתעלם מאותיות גדולות וקטנות, -n מציג מספרי שורות, -v הופך (שורות שלא מתאימות), -c סופר התאמות, -w מילים שלמות, -E ביטויים רגולריים מורחבים, ו--A 2 / -B 2 / -C 2 לשורות אחרי, לפני וסביב כל התאמה.
• grep -rn "טקסט" . מחפשת בכל קובץ מתחת לתיקייה הנוכחית. מוסיפים --include='*.py' כדי להגביל לפי שם, ו--l כדי לרשום רק את הקבצים שמתאימים.
• find <איפה> <תנאים> מוצאת קבצים לפי התכונות שלהם:

find . -name "*.log"                  # by name (quote the pattern, or the shell expands it)
find . -iname "readme*"               # same, ignoring case
find . -type d -name node_modules     # only directories (f = files)
find . -type f -size +100M            # bigger than 100 MiB
find . -mtime -1                      # modified in the last 24 hours
find . -mtime +30                     # modified more than 30 days ago
find . -mmin -10                      # modified in the last 10 minutes
find . -name "*.tmp" -delete          # delete matches ⚠️ (put -delete last, and run without it first)
find . -name "*.sh" -exec chmod +x {} +   # run a command on the matches
find / -name "nginx.conf" 2>/dev/null     # search everywhere, hide "permission denied" noise

• find ... -print0 | xargs -0 <פקודה> היא הדרך הבטוחה להעביר שמות קבצים לפקודה אחרת, כי היא מתמודדת עם רווחים ושורות חדשות בשמות.
• locate <שם> מחפשת באינדקס מוכן והיא הרבה יותר מהירה מ-find, אבל דורשת plocate או mlocate ואינדקס מעודכן (sudo updatedb).

צינורות, הפניות ושרשור

• a | b שולחת את הפלט של a לתוך b.
• cmd > file כותבת את הפלט לקובץ ומחליפה אותו ⚠️. cmd >> file מוסיפה לסופו. cmd < file קוראת קלט מקובץ.
• לכל תוכנה יש שני ערוצי פלט: פלט סטנדרטי (1) ושגיאה סטנדרטית (2). cmd 2> errors.txt מפנה רק את השגיאות, cmd > out.txt 2>&1 שולחת את שניהם לאותו קובץ, ו-cmd > /dev/null 2>&1 זורקת הכול (/dev/null הוא הפח).
• cmd | tee file מציגה את הפלט וגם שומרת אותו. tee -a מוסיפה לסוף.
• $(cmd) מכניסה את הפלט של פקודה לתוך פקודה אחרת: echo "Today is $(date +%F)".
• a && b מריצה את b רק אם a הצליחה, a || b מריצה את b רק אם a נכשלה, ו-a; b מריצה את שתיהן בכל מקרה. $? מחזיק את קוד היציאה של הפקודה האחרונה: 0 פירושו הצלחה.

עיבוד טקסט

cut -d: -f1,3 /etc/passwd                         # fields 1 and 3, split on ":"
awk -F: '{print $1}' /etc/passwd                   # the first field, with awk
sort file.txt | uniq -c | sort -rn | head          # the most frequent lines, ranked
tr 'a-z' 'A-Z' < file.txt                          # translate characters (here: upper-case)
sed 's/old/new/g' file.txt                         # replace in the output (file unchanged)
sed -n '10,20p' file.txt                           # print only lines 10 to 20

• sort ממיינת שורות. -n ממיין מספרית, -r הופך, -u מסיר כפילויות, ו--k2 ממיין לפי העמודה השנייה.
• uniq מקפלת שורות זהות סמוכות, ולכן ממיינים קודם. uniq -c מוסיפה לכל שורה את מספר ההופעות שלה.
• sed -i 's/old/new/g' file עורכת את הקובץ במקום ⚠️. ב-macOS צריך ארגומנט סיומת: sed -i '' .... מריצים קודם בלי -i.
• awk היא שפה זעירה לעמודות: awk '{sum += $3} END {print sum}' file מחברת את העמודה השלישית.
• xargs הופכת שורות קלט לארגומנטים: cat urls.txt | xargs -n 1 curl -sI.
• jq (בדרך כלל מותקנת בנפרד) היא grep ו-sed ל-JSON: curl -s <url> | jq '.items[0].name'.

הרשאות ובעלות

ls -l מראה מי יכול לעשות מה. המחרוזת -rwxr-xr-- היא סוג קובץ ואחריו שלוש שלשות: לבעלים, לקבוצה ולכל השאר. כל שלשה היא קריאה (r, ‏4), כתיבה (w, ‏2) והרצה (x, ‏1), וחיבור המספרים נותן את הצורה האוקטלית ש-chmod משתמשת בה.

• chmod 755 <קובץ> קובעת הרשאות במספרים. ערכים נפוצים: 644 לקבצים (הבעלים כותב, כולם קוראים), 755 לסקריפטים ולתיקיות, 600 לסודות כמו מפתחות SSH.
• chmod +x <קובץ> הופכת קובץ להרצה, chmod u+w <קובץ> מוסיפה כתיבה לבעלים, ו-chmod go-rwx <קובץ> מסירה הכול מהקבוצה ומהאחרים.
• chmod -R u+rwX,go-w <תיקייה> משנה עץ שלם. ה-X הגדולה מוסיפה הרצה רק לתיקיות ולקבצים שכבר יש להם אותה.
• בתיקייה, x פירושו “מותר להיכנס אליה ולהגיע לקבצים שבתוכה”.
• chown <משתמש>:<קבוצה> <קובץ> משנה בעלים וקבוצה (דורשת sudo אלא אם הקובץ כבר שלנו). -R מחילה את זה רקורסיבית ⚠️, אז קודם בודקים את הנתיב.
• sudo <פקודה> מריצה פקודה אחת כ-root. sudo -i פותחת shell של root, ו-sudo -u <משתמש> <פקודה> מריצה כמישהו אחר. עדיף sudo על פקודה בודדת מאשר להישאר ב-shell של root.
• whoami מדפיסה את שם המשתמש, id את מזהי המשתמש והקבוצות, ו-groups את הקבוצות.
• chmod -R 777 כמעט אף פעם אינה התשובה ⚠️: היא מאפשרת לכל אחד לכתוב לכל דבר. נותנים בדיוק את הגישה שמשתמש צריך.

תהליכים

• ps aux רושמת כל תהליך עם הבעלים שלו ושימוש ב-CPU ובזיכרון, ו-ps -ef מוסיפה מזהי תהליכי אב. ‏ps aux --sort=-%mem | head מציגה את צורכי הזיכרון הגדולים ב-GNU/Linux.
• pgrep -af <שם> מוצאת תהליכים לפי שם ומדפיסה את שורות הפקודה שלהם.
• top היא התצוגה החיה של מה שעסוק: q יוצא, M ממיין לפי זיכרון ו-P לפי CPU. htop היא גרסה נעימה יותר שבדרך כלל מתקינים בעצמנו.
• kill <pid> מבקשת מתהליך להיעצר בנימוס (SIGTERM). kill -9 <pid> כופה זאת עם SIGKILL, בלי הזדמנות לנקות אחריו, ולכן רק כשהדרך הנימוסית נכשלה ⚠️. pkill <שם> ו-killall <שם> עושות אותו דבר לפי שם, אז בודקים שהתבנית לא תופסת יותר ממה שהתכוונו.
• jobs, fg ו-bg מנהלות משימות ב-shell: Ctrl-Z משעה את הפקודה שרצה, bg ממשיכה אותה ברקע, ו-fg מחזירה אותה לחזית. מסיימים פקודה ב-& כדי להפעיל אותה ברקע.
• nohup <פקודה> & משאירה פקודה רצה גם אחרי שמתנתקים. לכל דבר ארוך טווח עדיף שירות (בהמשך) או tmux/screen.
• lsof -i :8080 מראה מה משתמש בפורט, ו-lsof <קובץ> מראה מי פתח קובץ.

שירותים ולוגים (systemd)

ברוב ההפצות המודרניות של Linux מנהלים שירותים עם systemd (תיעוד). (לא ב-Mac, ובדרך כלל לא בתוך container.)

• systemctl status <שירות> מראה אם שירות רץ ואת שורות הלוג האחרונות שלו.
• sudo systemctl start|stop|restart|reload <שירות> שולטת בו מיד; ‏reload קוראת מחדש את ההגדרות בלי הפעלה מחדש מלאה, אם נתמך.
• sudo systemctl enable <שירות> מפעילה אותו באתחול, disable מבטלת זאת, ו-enable --now מפעילה גם מיד.
• systemctl list-units --type=service רושמת את השירותים, ו-systemctl --failed רושמת את אלה שנכשלו.
• sudo systemctl daemon-reload גורמת ל-systemd לקרוא מחדש קובצי unit אחרי שערכנו אותם.

journalctl קוראת את הלוגים ש-systemd אוספת:

journalctl -u nginx                   # logs of one service
journalctl -u nginx -f                # follow them live
journalctl -u nginx -n 100            # the last 100 lines
journalctl -b                         # everything since this boot (-b -1 = the previous boot)
journalctl --since "1 hour ago"       # a time window (also --until)
journalctl -p err                     # only errors and worse
journalctl -k                         # kernel messages, like dmesg
journalctl --disk-usage               # how much space the journal takes

קובצי לוג רגילים עדיין חיים ב-/var/log בהרבה תוכנות: tail -f /var/log/syslog (ב-Debian וב-Ubuntu) או /var/log/messages (במשפחת Red Hat).

דיסק וזיכרון

• df -h מראה מקום פנוי לכל מערכת קבצים. דיסק מלא הוא הסיבה למספר מפתיע של תקריות “פתאום זה הפסיק לעבוד”.
• du -sh <תיקייה> מראה את הגודל הכולל של תיקייה, ו-du -h -d 1 . | sort -h מראה כל תיקייה ברמה אחת מתחת, מהקטנה לגדולה, כך שהאשם בתחתית. (‏sort -h היא אפשרות של GNU.)
• ncdu הוא דפדפן אינטראקטיבי לשימוש בדיסק שמתקינים בנפרד: הדרך המהירה ביותר למצוא מה מילא את הדיסק.
• free -h מציגה זיכרון ו-swap. קוראים את העמודה “available”, לא “free”: Linux משתמשת בזיכרון פנוי כ-cache.
• uptime מראה כמה זמן המכונה פועלת ואת עומסי הממוצע, ו-lsblk רושמת דיסקים וחלוקות.
• mount | grep <נתיב> ו-findmnt מראות מה מחובר לאן.
• dd כותבת בתים גולמיים להתקן ⚠️: אם מכוונים אותה להתקן הלא נכון, היא דורסת דיסק שלם.

רשת

• ip addr (בקיצור: ip a) מציגה את הכתובות של המכונה, ו-ip route מציגה את טבלת הניתוב. הן החליפו את ifconfig ו-route הישנות.
• ss -tulpn רושמת sockets שמאזינים: -t ל-TCP, -u ל-UDP, -l רק מאזינים, -p התהליך שמחזיק, -n מספרים במקום שמות (עם sudo רואים תהליכים של משתמשים אחרים). ‏ss -s מדפיסה סיכום, ו-ss -tn 'sport = :80' מצמצמת לפורט אחד. (‏netstat היא הכלי הישן.)
• ping -c 4 <host> בודקת שמארח עונה (-c מגביל את המספר, אחרת היא רצה לנצח).
• curl <url> מושכת כתובת. הדגלים שכדאי להכיר: -I רק כותרות, -s שקט, -L עוקב אחרי הפניות, -o <file> שומר לקובץ, -f נכשל על שגיאות HTTP, ו--X POST -d '{"a":1}' -H 'Content-Type: application/json' לשליחת נתונים. curl -fsSL <url> -o file היא ההורדה האמינה. גם wget <url> מורידה.
• dig <domain> +short (או nslookup) מחפשת רשומות DNS, ו-dig <domain> MX מבקשת סוג מסוים.
• nc -zv <host> <port> בודקת אם פורט TCP נגיש.
• traceroute <host> מראה את הקפיצות בדרך (ייתכן שצריך להתקין).
• curl -fsSL <url> | sh מריצה סקריפט ישר מהאינטרנט ⚠️. מורידים אותו, קוראים אותו, ורק אז מריצים.

SSH והעתקת קבצים

ssh user@host                          # log in
ssh -i ~/.ssh/key.pem user@host        # with a specific key
ssh -p 2222 user@host                  # a different port
ssh user@host 'df -h'                  # run one command and come back
ssh-keygen -t ed25519 -C "me@laptop"   # create a key pair
ssh-copy-id user@host                  # install your public key on the server
scp file.txt user@host:/tmp/           # copy a file to the server
scp user@host:/var/log/app.log .       # copy a file from the server
rsync -avzP ./site/ user@host:/var/www/site/   # sync a folder, resumable, with progress
rsync -avzn --delete ./site/ user@host:/var/www/site/   # dry run (-n) of a mirror

• מפתחות פרטיים חייבים להיות פרטיים: chmod 600 ~/.ssh/key.pem, אחרת SSH מסרבת להשתמש בהם.
• ~/.ssh/config מאפשר לתת לשרת שם קצר, כך ש-ssh myserver מחליף את השורה הארוכה.
• rsync היא כלי ההעתקה הטוב יותר: היא מעבירה רק את מה שהשתנה. לוכסן הסיום חשוב: site/ מעתיקה את התוכן של התיקייה, ו-site את התיקייה עצמה. ‏--delete מסירה מהיעד קבצים שאינם במקור ⚠️, ולכן קודם dry run (-n).

ארכיונים ודחיסה

• tar czf backup.tar.gz <תיקייה> יוצרת ארכיון דחוס ב-gzip: c יצירה, z gzip, f שם הקובץ שבא אחריו. משתמשים ב-J במקום z ל-xz, וב-j ל-bzip2.
• tar xzf backup.tar.gz מחלצת אותו, tar tzf backup.tar.gz רושמת את התוכן, ו--C <תיקייה> מחלצת למקום אחר: tar xzf backup.tar.gz -C /tmp/restore. מוסיפים -v כדי לראות כל קובץ. ‏tar xf מודרנית בדרך כלל מזהה את הדחיסה בעצמה.
• tar czf backup.tar.gz --exclude=node_modules <תיקייה> משאירה דברים בחוץ.
• gzip <קובץ> דוחסת קובץ בודד (ומחליפה אותו ב-<קובץ>.gz), ו-gunzip <קובץ>.gz הופכת זאת.
• zip -r archive.zip <תיקייה> ו-unzip archive.zip מטפלות בפורמט הידידותי ל-Windows, וייתכן שצריך להתקין אותן.

התקנת תוכנה

הפקודה תלויה בהפצה:

sudo apt update && sudo apt install -y curl   # Debian, Ubuntu
sudo dnf install curl                         # Fedora, RHEL and relatives
sudo apk add curl                             # Alpine (common in containers)
sudo pacman -S curl                           # Arch

• ב-Debian וב-Ubuntu, apt update מרעננת את רשימת החבילות ו-apt upgrade מתקינה עדכונים זמינים. apt search <מילה> מוצאת חבילות, apt remove <pkg> מסירה, ו-dpkg -l | grep <מילה> מראה מה מותקן.
• cat /etc/os-release אומרת באיזו הפצה וגרסה אנחנו, כדי לבחור את השורה הנכונה למעלה.

על המערכת ועל הסשן

• uname -a מציגה את הליבה והארכיטקטורה, hostnamectl מציגה את שם המארח ואת מערכת ההפעלה, ו-date מציגה את השעה. date +%F מדפיסה אותה כ-2026-10-10, נוח לשמות קבצים.
• env (או printenv) רושמת משתני סביבה, echo "$PATH" מראה איפה ה-shell מחפש תוכנות, ו-export NAME=value קובעת משתנה לתוכנות שמפעילים מה-shell הזה.
• history רושמת פקודות עבר. Ctrl-R מחפשת בהן תוך כדי הקלדה, וזה מהיר יותר מהחיצים.
• alias ll='ls -lah' יוצרת קיצור לסשן הזה. כדי לשמור אותו, מוסיפים את השורה ל-~/.bashrc.
• crontab -e עורכת את המשימות המתוזמנות שלנו ו-crontab -l רושמת אותן. בשורה יש חמישה שדות זמן ואז הפקודה: 30 2 * * * /home/me/backup.sh רצה ב-02:30 בכל יום (דקה, שעה, יום בחודש, חודש, יום בשבוע).
• sudo shutdown -h now ו-sudo reboot עושות מה שהן אומרות ⚠️. במכונה מרוחקת, מוודאים שזה באמת מה שרוצים.

קיצורי shell ששווה ללמוד

• Ctrl-C עוצר את הפקודה שרצה, Ctrl-D מסיים קלט (ומנתק מפרומפט ריק), Ctrl-L מנקה את המסך, Ctrl-Z משעה את הפקודה.
• Ctrl-A ו-Ctrl-E קופצים להתחלה ולסוף השורה, Ctrl-W מוחק את המילה הקודמת ו-Ctrl-U מוחק עד ההתחלה.
• !! חוזרת על הפקודה הקודמת, ולכן sudo !! פירושו “שכחתי sudo”. !$ הוא הארגומנט האחרון של הפקודה הקודמת.